נדחתה תביעת לשון הרע נגד ראש רשות–הביקורת נמתחה בתום לב ומתוקף תפקידו

תא (חד') 1860-06 אריאלה אנדן נ' יעקב אמור

בפנינו תביעה נגד לשון הרע, כהגדרתו, בחוק איסור לשון הרע. התביעה הוגשה על ידי אריאלה אנדן, שהועסקה כשלוש שנים, על ידי משרד החינוך כמנהלת בית ספר יסודי בישוב קציר - חריש. סכום התביעה הוגש מטעמי אגרה ע"ס 1 מליון ₪.  בתחילה הוגשה התביעה נגד ראש מועצת קציר ותושבים אחרים מהישוב אשר כיהנו בתפקידים שונים בוועד ההורים של הישוב, אך בשלב מסוים הגיעה התובעת עם אותם תושבים להסדרים שונים, וכתוצאה מכך נותר ראש המועצה כנתבע יחיד.    

לטענת התובעת, כשהחלה את עבודה כמנהלת בית ספר, היו הישגי בית הספר נמוכים מאוד, המשמעת של התלמידים הייתה ירודה ובאופן כללי,  מצבו של הבית ספר היה רעוע ומפורק מבחינה אקדמית. לטענתה, בעקבות שינויים ארגוניים שיזמה, והנהגת תוכניות חדשות, חל שיפור משמעותי בביה"ס. אך משום מה, ראש המועצה וועד ההורים לא היו מרוצים מפעולותיה, ולא הסכימו עם השינויים שהנחילה, והיא נדרשה לבצע שינוי בנוהלי המשמעת של הבית ספר. משסרבה התובעת לעשות כדרישתם, החלה מערכת הכפשות מתוכננת ומכוונת נגד התובעת, שהתבטאה בפנייה  לשרת החינוך, להורי התלמידים ולמנהל המחוז במשרד החינוך. עוד טוענת התובעת כי מי שהוביל והנהיג את מערכת ההכפשות כנגדה, היה ראש המועצה, ששם עצמו כמנהיג המתנגדים ושם לנגד עיניו מטרה אחד ויחידה והיא סילוקה של התובעת מתפקידה. עוד הוסיפה התובעת כי, מעשיהם של הנתבע ואח', כללו שליחת מכתבים בתפוצות, עריכת סקרים שקריים בקרב ההורים ופרסום כתבות בעיתונים מקומיים, ולא רק זאת אלא אף התראיינו ברדיו ובטלווזיה תוך הכפשת שמה ללא הפסק. כתוצאה ממערכת ההכפשות נאלצה התובעת לבקש העברה לבית ספר אחר.

מנגד טוען הנתבע, כי אמנם ביה"ס היה במצב לא טוב, אולם המצב השתפר כתוצאה מביטול חטיבת הביניים והפיכת ביה"ס לבי"ס יסודי ולא בזכות ניהולה של התובעת. עוד טוען הנתבע כי נכון הדבר שהתובעת ניסתה לעשות עבודה טובה, אך יחד עם זאת, התקבלו כנגדה תלונות רבות, ורק לאחר שהתקבלו אין ספור תלונות  על תפקודה של התובעת, ולאחר שהופעלו לחצים כבדים מצד הורים רבים ותלונות ממורים אחרים ועובדי מועצה ביישוב, החליט הנתבע לפנות למשרד החינוך ולדרוש את העברתה של התובעת מתפקידה. בנוסף טען הנתבע כי בכל מקרה, כראש מועצה, עומדת לו החסינות של עובדי ציבור בפני הגשת תביעות אישיות, כן עומדות לו הגנת "הפרסום המותר", "אמת דיברתי" והגנת תום הלב.

ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע: ככל שהעביר הנתבע ביקורת על התובעת, נעשה הדבר בתום לב, ומתוקף תפקידו כראש המועצה. כן השתכנע ביהמ"ש כי הנתבע לא עסק במסע רדיפה אישי כנגד התובעת, ובכל מקרה ממילא חלה על ראש המועצה החסינות בפני הגשת תביעות כנגד איש ציבור. עוד הוסיף ביהמ"ש, שגם אלמלא החסינות, כנראה הייתה התביעה נגדו נדחית. ביהמ"ש הטיל על התובעת הוצאות בסך 10,000 ₪.

ההחלטה ניתנה ביום 14.01.2010