חבר הוועדה כינה את חבריו "מריונטות" והודח מהוועדה. ביהמ"ש: התנהגות לא ראויה וחורגת מהמקובל

עתמ (נצ') 212/09  שמשון ארבל יו"ר סייעת "לב התבור" נ' מר יוסי דולה ראש מועצת כפר תבור

העותר, ראש סיעת האופוזיציה "לב תבור", אשר זכתה ל-2 מנדטים מתוך 7 בבחירות 2008 למועצה המקומית כפר תבור, מונה כחבר ועדת המכרזים של המועצה. ביום 7.7.09 התקיימה ישיבת ועדת המכרזים שעסקה במכרז העוסק בעבודות תשתית באחת השכונות בכפר תבור. העותר סבר כי המכרז בוצע בניגוד לנהלים התקינים, ולפיכך סירב לחתום על מסמכי המכרז. בהמשך פרץ ויכוח בין הנוכחים, כאשר העותר האשים את חברי הוועדה, בפני הקבלנים האורחים, כי הם "מריונטות" וכי כינוס הוועדה אינו חוקי. העותר סירב להתנצל על דבריו, ובעקבות זאת החליטו המשיבים במליאת המועצה להוציא את העותר מוועדת המכרזים.

העותר טוען כי מתח ביקורת עניינית וכי ההחלטה להדיחו נגועה בחוסר סבירות וחוסר מידתיות קיצוניים, ואף בלתי חוקית. לפיכך מתבקש מביהמ"ש ליתן צו המורה למשיבים לחזור מהחלטת ההדחה, וכי במידה ויחליטו להדיח חבר ועדה, עליהם לעשות זאת תוך שמירה על ייצוג יחסי של חברי האופוזיציה, וכן תוך שמירה על זכותו כיו"ר סיעה לקבוע מי יודח מבין חברי סיעתו.

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת דחה את העתירה. ראשית כל, קבע ביהמ"ש כי סע' 150א(א) לפקודת העיריות אשר קובע את עיקרון הייצוג היחסי חל גם על מועצות מקומיות, וכן כי מדובר ב"עקרון חשוב ומהותי אשר נועד לשמור על שקיפות ובחינה ביקורתית של החלטות המתקבלות בוועדות השונות".  עם זאת, לא הופר העיקרון בענייננו, שכן אין משמעות הסעיף "כי יש לשמור על הרכב סיעתי יחסי ומתמטי לגודל הסיעה בכל ועדה". בענייננו, הרכב ועדת המכרזים לאחר ההדחה הוא 4 חברי קוא' מול חבר אופ' אחד - כלומר 20% ייצוג, לעומת מאזן של 2 מול 5 במועצה - 28%, ולפיכך אין מדובר בחריגה המצדיקה את התערבות בית המשפט. בנוגע לאופן הדחת חבר ועדה, דחה ביהמ"ש את פרשנות העותר וקבע כי לשונו של סע' 127 לצו הינה ברורה: "רשאית המועצה לפטר בכל עת ועדה שנבחרה כולה על ידיה או לשנות את הרכבה".

השאלה האחרונה שנותרה הינה האם ההדחה הינה החלטה סבירה. לעניין זה ביהמ"ש קבע כי התנהגות העותר הינה לא ראויה ואינה עומדת בסטנדרטים של התנהגות מקובלת של חבר מועצה. בהתנהלותו העותר "גרם לשיבוש אמיתי בתפקוד הועדה, עד חשש להפסקת פעילותה". העותר בהמשך עמד בסירובו שלא להתנצל בפני חברי הוועדה, ואף סירב להתחייב להתנהגותו בעתיד. לאור האמור קבע ביהמ"ש כי "אין כל מקום לטענות העותר כאילו הדחתו נבעה משיקולים לא עניינים ובוודאי אין מקום לקבוע, כי אינה סבירה ברמה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה". ביהמ"ש הטיל על העותר תשלום הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ + מע"מ.  

[החלטה מיום 17.1.2010]