על עיון מעסיק במייל של עובדיו: בין הגנת הפרטיות להגנת האינטרסים של המעסיק

מאת עו"ד עמיחי ויינברגר ועו"ד ינור ברטנטל

.

הקדמה

לאחרונה נידונה בביהמ"ש המחוזי מרכז (מ (מרכז) 13028-04-09 בנימין אליהו נ' עיריית טבריה) פרשת מבקר עיריית חיפה, בנימין אליהו (להלן: "המערער" או "המבקר" או :אליהו"). ביהמ"ש קיבל את ערעורו וביטל את הרשעתו בעבירות משמעת, בקבעו, בין היתר, כי הרשעתו התבססה על הודעת מייל שהושגה תוך פגיעה בפרטיות והאזנת סתר אסורה. כן הצביע ביהמ"ש על פגמים נוספים בהתנהלות ראש העירייה.

 

במאמר זה נתייחס באספקלרייה ממוקדת לאישום הרלבנטי של הדלפת מידע פנימי, ננסה לתאר על קצה המזלג את הדיון המורכב ואת המחלוקת בפסיקה, ולסכם את עיקרי הוראותיו של ביהמ"ש המחוזי לעניין המהות והאופן של תפיסת דואר אלקטרוני (להלן: "מיילים" או "דוא"ל") של עובדים ברשויות המקומיות בכלל, ושל מבקרי הרשויות בפרט.

 

בלב המחלוקת ניצב דוא"ל שנשלח ממחשבו של המבקר בעירייה לכתב גיא לשם. במייל נכתב:

 

"גיא שלום רב, לידיעתך, ראש עיריית טבריה החזיר חבר מרכז ליכוד, מקורב לשרון ולאולמרט, שפוטר מהעירייה לאחר שנתגלו ממצאים הקושרים אותו בניהול לא תקין של כספי החוף העירוני, לשמש כקבלן חיצוני של העירייה. האיש, יוסי מזרחי שמו, עובד היום כלוכד כלבים, נוסע באמבולנס חיות של העירייה בכל שעות היממה וכפי שנאמר לי הולכים להעסיקו על בסיס של קבע.  לא יאה.  בני אליהו".

 

האישום הרלבנטי בכתב האישום המשמעתי הוא הדלפת מידע פנים. המייל על תוכנו, "נתפס" על ידי העירייה על ידי העתקתו משרת העירייה. סוגיית קבילות הראייה עמדה במרכז הדיון, ונדונה לאור חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979, וכן סוגיות של פגיעה בפרטיות המבקר כאמור בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981. יש להדגיש כי הדוא"ל נתפס ללא ידיעתו וללא הסכמתו המפורשת של המבקר.

 

המסגרת המשפטית

הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית על-חוקית, אשר זכתה לעיגון מפורש בסעיף 7 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בו נקבע שכל אדם זכאי לפרטיות וצנעת חייו, אין נכנסים לרשות היחיד שלא בהסכמתו, אין עורכים חיפוש ברשות היחיד ואין פוגעים בסוד שיחו של אדם, כתביו או רשומותיו. משכך, פגיעה בזכות זו אפשרית רק בהתאם להוראות פסקת ההגבלה שבחוק היסוד.

 

בתי המשפט העניקו פרשנות רחבה להוראת חוק זו, וקבעו כי הזכות היא הזכות של האדם ולא של המקום, כלומר גם שאין מדובר בקניין של אדם תחול זכותו לפרטיות. בהמשך לכך החילו את ההוראה גם על פרטיות המידע שהועבר בתקשורת מחשבים וגלישה באינטרנט, כך למשל נקבע כי :

 

"החדירה למחשבו האישי של אדם גרועה לא פחות מן הפריצה לביתו. ביתו של אדם הוא מבצרו, ומחשבו האישי הוא פינת הסתר החבויה במבצר, הוא המגירה האישית של בעליו, והוא אוצר בתוכו, תכופות, מידע פרטי, אישי, ולעיתים כמוס. החדירה אל המחשב האישי כמוה כחיטוט בחפציו האינטימיים. (בבש"פ 7368/05, זלוטובסקי נ' מדינת ישראל)

 

חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות באה לידי ביטוי, בין היתר, בבילוש או התחקות אחר אדם, האזנה האסורה על פי החוק, העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום או, שימוש בתכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב.

 

לעניין יחסי עבודה, נקבע כי החובה להגן על פרטיות העובד נובעת הן מחוק היסוד, הן מחוק הגנת הפרטיות והן מתניה מכללא בחוזה העבודה, מכוחו חב המעסיק בחובת תום הלב ( דב"ע נו/293-3, פלונית - חברה אלמונית בע"מ).

 

בסעיף 9 (ה) בחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992 נקבע כי מבקר פנים חייב לשמור בסוד כל מסמך ומידע שהגיעו אליו עקב מילוי תפקידו, זולת, אם הגילוי נחוץ למילוי תפקידו כנדרש בחוק, או, אם הגילוי נדרש על פי כל דין.  הצורך בחיקוק זה נולד מאותה בעיתיות המאפיינת את עבודת מבקר הפנים, והיא החשש מפגיעה בהליך הביקורת והצורך להגן על מקורות המידע ומוסרי התלונות כדי שלא להרתיע את הציבור מפנייה למבקר (ראו גם בג"ץ 7805/00, רוני אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים).

 

פסיקת בית הדין למשמעת

בית הדין למשמעת קיבל את הודעת הדוא"ל שנתפסה כראייה קבילה וקבע כי:

 

"משהוקצתה למערער תיבת דואר אלקטרוני לשימושו הפרטי בשרת הנמצא בבעלות העירייה, אין מדובר בתיבה שהיא ברשות הפרט, וכי 'כל עובד סביר יודע שהמידע המצוי בתא הדואר האישי שלו, איננו אישי, אלא נגיש לעיונם של גורמים נוספים בעירייה'"

 

בית הדין המשיך ברוח זו, ובהסתמכו על הילכת צוברי ופסק הדין פילוסוף, קבע כי "רק הודעת דואר אלקטרוני אשר 'יורטה' בדרכה מהשולח לנמען תיחשב כהאזנת סתר אסורה". מכיוון שבענייננו אין מדובר בשיחה שהועתקה במהלך ביצועה או עת ששהתה בתחנת ממסר כלשהי בדרך ליעד כלשהו, הרי שלא מדובר בהאזנה אסורה. נוכח מסקנותיו אלה קיבל בית הדין את הודעת המייל כראיה וקבע שהמערער העביר מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו תוך פגיעה ברשות, ובניגוד לחובת הסודיות המעוגנת בחוזה העסקתו.

 

פסיקת ביהמ"ש המחוזי

ביהמ"ש דחה את טענת העירייה לפיה אין מדובר בפגיעה בפרטיות זאת הואיל והנתונים נלקחו משרת המחשב שבבעלותה, ולאור ההלכה לפיה מתחם הפרטיות אינו נקבע על פי דיני הקניין, וכי הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום.

 

עוד קבע ביהמ"ש כי שגה בית הדין ביישמו את החריג מן הכלל שנקבע בפרשת איסקוב לענייננו (עב (ת"א) 10121/06, טלי איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים). שם נקבע כי המעביד מורשה, בנסיבות שהיו לפניו, לעיין בתוכן תיבת הדואר האלקטרונית של עובדת, לאחר שהסיק כי העובדת נתנה הסכמתה מכללא לויתור על פרטיותה. בית הדין קמא קבע בעניינו של המערער דנן כי:

 

"עצם השימוש בשרת ציבורי במקום העבודה, גם כאשר יש למשתמש סיסמת כניסה לתיבה שלו, יש בה ידיעה של המשתמש כי גורמים נוספים האחראים על מערכת המחשוב יכולים להיכנס לתכתובותיו. דהיינו העובד מסכים מכללא לכך שתיבת הדוא"ל איננה רשותו הפרטית. על כן יש לקבוע כי פרטיות המידע איננה קימת במלואה שעה שעושים שימוש בשרת במקום העבודה".

...

"עולה מהמחובר כי הנתונים הנמצאים בדיסק שהועתקו משרת העירייה אין בהשגתם משום פגיעה בפרטיותו של הנאשם".

 

ביהמ"ש המחוזי נימק את עמדתו במספר טעמים:

1. אין מדובר בהלכה מחייבת (מאחר ומדובר בפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה), ויתרה מכך, אין מדובר בפסק דין חלוט שכן ערעור על החלטה זו תלוי ועומד בפני בית הדין הארצי לעבודה. היועמ"ש לממשלה מצדד בערעור וסבור כי שליפת המייל של איסקוב עולה כדי פגיעה אסורה בזכותה לפרטיות.

 

2. בפסק דין איסקוב אשר קיבל, בנסיבות שם, את הפגיעה בפרטיות מצד המעביד, נקבע כי הכלל הוא שפגיעה כזו תאושר, רק לצורך בדיקת היקף השימוש שנעשה בתיבת הדואר האלקטרוני, ואסר עיון בתוכן המכתבים. נקבע שם כי:

 

"אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים - הוא כי העובד רשאי לבצע שימוש פרטי בהיקף סביר בתא הדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו, וכן זכאי - ככלל - לפרטיות בכל הנוגע לתכתובות אלו. מאידך למעסיק זכות משלו לפקח על השימוש שנעשה בדואר האלקטרוני לצרכים פרטיים, על ידי בדיקת היקף השימוש ללא כניסה לתוכנן של ההודעות"

 

כלומר, כלל היסוד הוא כי אין לאפשר עיון בתוכן הדוא"ל נוכח הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד. יתרה מכך, נסיבות המקרה שם, שונות מהנסיבות שבמקרה שלפנינו, ואין די בבעלות המעסיק על השרת על מנת להסיק הסכמת העובד לחדירה למיילים שלו ואין הדבר מקנה למעסיק גישה חופשית לתיבת הדוא"ל של העובד.

 

לעניין הסכמת העובד, נדרשת התקיימות שני תנאים: "עליה להיות הסכמה שניתנה מרצון חופשי, ועליה להיות הסכמה "מדעת", קרי, לאדם יהיה המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש הסכמה תקיפה לפגיעה בפרטיותו".

 

3. בפסק דין אפיקי מים (עב' (נצ') 1158/06, אפיקי מים ואח' נ' רני פישר), שפורסם זמן מה לאחר פסק דין איסקוב, התקבלה בקשת המבקש להוציא מתיק הראיות העתקים של הודעות דוא"ל, ונפסק כי:

 

" עצם ידיעת העובד על כך, שתכתובת שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעביד, ואשר למעביד גישה אליו, אינה מספיקה כדי ללמד שהעובד הסכים מכללא, לכך שהמעביד יעיין באותה תכתובת" וכי "עיון כזה מהווה פגיעה בפרטיות, הגוברת על התועלת שיפיק המעביד מעיון זה".

 

4. בשנת 2008 נחתם הסכם קיבוצי הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים, שאומנם לא חל בעניינו, אך נותן ביטוי לדרך הראויה ליצור איזון בין האינטרסים המנוגדים שעל הפרק. כך נקבע כי כאשר יש למעסיק חשש שעובד עושה במחשב שימוש בלתי חוקי או שימוש החושף את המעסיק לתביעות צד שלישי או שימוש שיש בו כדי לפגוע בעסק, הוא רשאי לבצע פעולות לבדיקת שימוש העובד במחשב, באינטרנט ו/או בדוא"ל, והכל במידה ראויה וסבירה, לפרק זמן סביר ותוך צמידות למטרה. המעביד נדרש לעשות כן בתום לב, וחשוב מכל, לאחר קבלת הסכמה מפורשת של העובד שיכול להיות נוכח במהלך הבדיקה.

 

5. עסקינן בזכות חוקתית, אשר הפגיעה בה מותנית בהתקיימות אמות המידה שבפסקת ההגבלה. בעניינו לא עומדת החדירה לדוא"ל של המבקר במבחן המידתיות, הן ביחס לאופן ביצוע תפיסת המייל, והן מאחר והתכלית אינה ראויה.

 

עובדות המקרה, מלמדות על מגמתיות בהתנהלות ראש העיר בנוגע למבקר, ובנוגע להעתקת מידע ממחשבו של המערער, תוך שהוא פועל בחשאיות, באמצעות חברה חיצונית, מפעיל את איש דברו, הנהג מאור כהן, ביום שישי בו משרדי העירייה ריקים, ומסתיר התקשרות זו מיתר הגורמים בעירייה. על כך קבע ביהמ"ש כי -

 

"אין ספק כי פעילות בילוש חשאית לתפיסת מידע ממחשב המערער אינה לתכלית ראויה"

 

וכי העירייה -

 

"בחרה שלא לפעול על פי הדין ולא לפנות לערכאות אלה, אלא לעשות דין לעצמה, על חשבון משלם המסים, ותוך פגיעה בפרטיות המערער"

 

עוד נקבע כי העירייה פעלה בחוסר תום לב, ואף טענה כי החומר נתפס אצלה במקרה, בניגוד לעובדות המקרה.

 

האזנת סתר אסורה

סוגיה נוספת שלא לובנה עד תום בביהמ"ש הינה סוגיית האזנת הסתר האסורה, סוגיה עקרונית שטרם הוכרעה בביהמ"ש העליון. ביהמ"ש המחוזי גילה דעתו לפיה אין טעם בהבחנה בין הודעה שהגיע ליעדה ונקראה, לבין הודעה שנמצאת בדרך ליעדה, שכן התכלית החקיקתית של חוק האזנת סתר נועדה למנוע מאדם שלישי להאזין לתוכן דברים שנאמרו בין שניים, כשאיש מהם לא הסכים להאזנתו. לסיכום נקודה זו נקבע לענייננו כי "בין אם הראיה נתפסה בניגוד לחוק האזנות סתר ובין את נתפסה בניגוד לחוק המחשבים, מדובר בראיה שהושגה באמצעים פסולים ואין לקבלה".

 

מסקנת ביהמ"ש המחוזי

 

כל הטעמים שציין ביהמ"ש לעיל, יפים שבעתיים כאשר מדובר בתיבת דואר אלקטרוני של מבקר פנים, שכן עבודת הביקורת דורשת כי המידע שהגיע אל המבקר, כמו גם מקורות המידע, יישארו חסויים. ביהמ"ש קבע כי -

 

"תפיסת המייל ששלח המערער לגיא לשם, נעשתה בניגוד לדין, תוך פגיעה בפרטיות ותוך סיכון מנגנון הביקורת בעירייה. חדירת המשיבה לתיבת הדואר האלקטרוני של המערער נעשתה על ידי הגורם המבוקר, ועל הבעייתיות ביחסים אלה נכתב לעיל. הפגיעה בפרטיות נעשתה בהעדר הסכמה מפורשת ובהעדר ידיעת המערער. "

 

ובהמשך כי  -

 

"אין ספק כי בהתנהלות זו של המשיבה וראש העיר בראשה, יש טעם רב לפגם. מדובר ברדיפה שמטרתה לטרפד את עבודת המבקר ועל בית המשפט לעמוד על המשמר לבל תתאפשר פגיעה שכזו. "

 

ביהמ"ש קבע כי אין מקום להנחה שהסכמת המערער ניתנה מכללא, שכן לא יעלה על הדעת שמבקר יתיר פגיעה במקורותיו או, עיון במידע שהוכן לצורך דו"ח ביקורת, כאשר המשיבה וראשיה הם המבוקרים, ובכך יתאפשר שיבוש החקירה. מצב המתיר עיון במידע המצוי אצל המבקר, על ידי הגורם המבוקר, הינו בלתי סביר, נוגד את הרציונל העומד בבסיס פקודת העיריות, כללי הביקורת ואושיות המנהל התקין, ומהווה פגיעה קשה באינטרס הציבורי. משנקבע כדלקמן לא נותר לביהמ"ש אלא לפסול את הראייה ולזכות את המערער מהאישום הרלבנטי.

 

 

אחרית דבר

 

1. בתי המשפט תמימי דעה בנוגע לזכות העובד לפרטיות תכתובות המייל, וכי העובד רשאי לבצע שימוש פרטי בהיקף סביר בתא הדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו.

 

2. על אף שמייל יכול טכנית להיתפס ע"י המעסיק בשרת, מדובר בפגיעה בפרטיות.

 

3. אין להניח הסכמה מכללא של עובד לעניין הסכמתו לעיון המעסיק במיילים שלו. 2 התנאים לעניין הסכמת העובד הם: הסכמה שניתנה מרצון חופשי, וכן הסכמה מדעת, כלומר שלעובד יהיה המידע הדרוש לו באורח סביר על מנת להתיר פגיעה בפרטיותו.

 

4. גם כאשר מבקש המעסיק, בתום לב, לתפוס מייל של עובד עליו לעמוד בהוראות פסקת ההגבלה, קרי לעיין במייל במידתיות ולתכלית ראוייה.

 

5. הדרך הראויה והסבירה מבחינה משפטית לעיין במייל של עובד הינה באמצעות צו ביהמ"ש או חקירת משטרה.

 

6. כאשר העובד הינו מבקר רשות, התמונה מורכבת עוד יותר, והדרישות לעיל הופכות להיות מחמירות יותר, ובייחוד דרישת תום הלב והקושי בהנחה חד-צדדית שקיימת הסכמה מצד העובד.

 

7. ביהמ"ש יבחן בכל מקרה לגופו את האיזונים הראויים בין האינטרסים השונים, והמידתיות בפעולות המעסיק.

 

 

 

*הבהרה משפטית: החומר המשפטי המוגש במאמר זה, מהווים מידע כללי בלבד, וניתנים כשירות לאזרח. השימוש במידע, כאמור, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או יעוץ ו/או ייעוץ משפטי. עורכי הדין במשרד ויינברגר ברטנטל ושות' מי מעובדיהם ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה לתוצאות שינבעו משימוש הקוראים במידע משפטי ו/או אחר שניתן באתר ו/או מאמר זה.