במקרה של אי בהירות בחיוב המים – נטל ההוכחה הוא על העירייה

ת.א. 706527/02 עיריית ירושלים נגד רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ וחנה רפלד

חברת רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ בנתה בית דו משפחתי בשכונת רמות שבירושלים. החברה מכרה יחידת דיור אחת לחנה רפלד, בעוד שהיחידה השנייה שימשה כבית לדוגמא. בבניין הותקן שעון מים אחד משותף לשתי היחידות. עיריית ירושלים תבעה את שתי המשיבים בגין הוצאות מים בסכום של 9,652 לתקופה של חצי שנה. הדיירת טענה כי לא התגוררה בדירה בתאריך זה. החברה טענה כי אכן השתמשה במים בתקופה זו, אך להשקיית הגינה בלבד.
ביהמ"ש דחה את תביעתה של העירייה. בראש ובראשונה על העירייה לדאוג לשעוני מים נפרדים, על מנת תוכל לחייב את הדיירים- דייר, דייר וצריכתו הוא. אין בסיס לתביעה משותפת כאשר לא ידוע מי אכן השתמש במים בפועל. תשומת לב מיוחדת הקדיש ביהמ"ש לחיובי המים החריגים בתקופות שונות במשך החצי שנה. יש בכך ללמד על התערבות אפשרית של גורם חיצוני או תוצאה של בעיה טכנית וכדומה. ביהמ"ש פטר את הדיירת מכל תשלום. החברה חויבה, על סמך הודאתה, בסכום שימוש המשוערך ע"ס 1000 ₪.