החלטת הוועדה לאסור שילוט לביתנים שהוקמו ללא היתר התקבלה תוך שקילת שיקולים שגויים ודינה להתבטל

עתמ 59916-10-10 ישראל ברנשטיין נ' עיריית אילת

כל אחד משלושת העותרים מפעיל, בהיתר, עסק של סירות תיור בחוף המרינה שבאילת. בסמוך למקום העגינה הקים כל אחד מהעותרים ביתן קטן (בשטח של כ- 9 מ"ר) המשמש כדלפק למכירת כרטיסים להפלגות הסירות כאשר על גג אותם המבנים ובחזיתם הציבו העותרים שלטים המפרסמים את עסקם. בעתירה זו הם עותרים לצו שימנע בעד העירייה נקיטה בהליכים לפי סעיף 16 לחוק העזר להסרת השילוט - שכן לטענתם דרישת העירייה ניתנה שלא כדין.

בית המשפט קיבל את העתירות וקבע: שיקולי הועדה לא חרגו מעניין השילוט המבוקש כשלעצמו. לאמור, השיקול אם הביתנים, עליהם מוצב השילוט, הוקמו מלכתחילה (בסוף שנות השמונים) בהיתר - לא היווה כלל שיקול משיקוליה של הועדה.

החלטת הועדה ב"ערעור" - כי היא מבטלת החלטתה הקודמת (שהתירה שלט אחד) שהתבססה על שיקולי "מדיניות השילוט בעיר וצמצום השלטים"  - ומחליטה  תחתיה לאסור מכל וכל כל שלט (גם זה שהותר בהחלטה הראשונה) עקב היעדר היתר הבניה לביתנים - החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם הגינות ההליך המינהלי שהרשות מצווה עליו.

לפיכך נקבע, כי החלטות ועדת השילוט בעניין בטלות. פועל יוצא מכך הינו בטלות דרישות העירייה לשלושת העותרים מיום 21.10.10 ל"הסרת כל השלטים". עם זאת, אין בקביעה זו משום מניעה מהרשות המוסמכת (ראש העיר) וועדת השילוט - לשוב ולדון בבקשות העותרים להתרת השילוט - לגופן של בקשות תוך הפעלת מרחב השיקולים הקבועים לעניין זה בחוק העזר.

על העירייה הוטלו הוצאות עתירה זו בסכום של 10,000 ₪.

{ניתן ביום 3.1.10}