בית הדין : יש לכלול לעיניין הוותק של עובד עירייה גם את התקופה בה לא הועסק במישרין על ידה

עניינה של תביעה זו היא בסירובה של הנתבעת, עיריית ר"ג , להחיל על התובע , עובד עירייה באגף התברואה הסכם קיבוצי מכוחו מוקנות זכויות לעובדי תברואה בטענה שבמועד הקובע לתחולת ההסכם , התובע לא היה עובד עירייה אלא עובד מפעלי בית עמנואל, חברה עירונית בבעלותה של עיריית ר"ג. לטענת התובע, גם בתקופה בה הועסק פורמאלית על ידי מפעלי בית עמנואל היה למעשה עובד העירייה, ולכן יש לראות בו כעובד עירייה החל ממועד תחילת עבודתו, על כל המשתמע מכך.

בית הדין קיבל התביעה בחלקה וקבע כי: יש לראות את התובע כעובד עירייה גם בתקופה בה הועסק כעובד מפעלי בית עמנואל וזאת לאור העובדה שהתובע הועסק כעובד עירייה בתקופה מאוחרת יותר באותו תפקיד, ללא שחל שינוי כלשהו באופן עבודתו ואף קיבל קביעות באותו תפקיד בו הועסק באמצעות חברת כח אדם עובדות המעידות חד משמעית כי העסקתו של התובע באמצעות חברת כח אדם לא הייתה העסקה המקיימת את המאפיינים המהותיים של העסקה באמצעות חברת כח אדם. שאלת זכאותו של התובע לזכויות על פי ההסכם הקיבוצי תוכרע על פי פרשנותו של סעיף 10 להסכם הקובע, כי התוספות והפרמיות מכוח הסכמים מקומיים לא ישולמו לעובדים שהחלו עבודתם באגף התברואה לאחר יום 1.3.2002, גם אם הועסקו בעירייה לפני יום 1.3.2002. בנסיבות העניין התובע הועבר לאגף התברואה רק בשנת 2007 ומשכך על אף היותו עובד עירייה לא יחול עליו ההסכם.

סיכומו של דבר לעיניין מועד תחילת עבודתו של התובע בעירייה תחשב תקופת עבודתו בבית עמנואל והוא זכאי לכל התוספות המחלקתיות כפי שנהוג באגף התברואה ובקשתו להחלת ההסכם הקיבוצי נדחית.

ניתן ביום 2.10.11