רשות התכנון רשאית להתלות תכנית קיימת בתכנית עתידית כל עוד גובשה ופורסמה

העותר רכש חלקת אדמה בתחומי הכפר מנדא על פי תוכנית בניין ערים יועדה החלקה לבנייה למגורים ובהתאם לתכנית הגיש העותר בקשה להיתר בניה בחלקה. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה לאור התכנון העתידי (דרך בתוך המגרש) שפורסם בהודעה לפי ס' 78 לחוק התו"ב ולפיה אין להוציא היתרים הסותרים את התכנית. לטענת העותר, אין כל הגבלה, מניעה או סיבה המקימה עילה חוקית לאי מתן היתר הבניה. כמו כן הוועדה לא נימקה את החלטתה וכי נתלית היא בתכנון עתידי, ערטילאי ונטול מסגרת זמנים, כנימוק לשלילת היתר הבניה, העומד בתנאי התכנית הקיימת.

בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי: סעיפים 77 ו- 78 לחוק קובעים, בין היתר, כי למוסד תכנון נתונה סמכות לפרסם הודעה על הכנת תכנית מיוזמתו, וככל שפורסמה ברשומות הודעה כאמור, רשאי מוסד התכנון המוסמך להפקיד את התכנית, לקבוע תנאים שלפיהם יינתנו היתרי בניה עד להפקדת התוכנית.

במקרה שלפנינו, ועדת הערר העניקה למשיבה ארכה לפעול לביצוע הפרסום כדין וקבעה כי ככל שהגבלות הבניה בחלקה לא יוארכו לתקופה נוספת, יהיה על המשיבה להוציא לעורר היתר בניה, בכפוף לכל דין. תקנה 20 לתקנות קובעת כי "החלטת מוסד תכנון לתת היתר או לחדשו, תחשב כבטלה בתום שנה מהיום שבו הודיע מוסד התכנון למבקש על אישור בקשתו, אם במשך התקופה האמורה לא הוצא ההיתר". עם זאת, הסיפא לתקנה מסמיכה את מוסד התכנון לשוב ולהאריך את החלטתו בשנה נוספת אם נתבקש לכך. בשלב בו פנה העותר למשיבה, החלטת ועדת הערר כבר לא היתה בתוקף (משלא נתבקשה על ידי העותר כל בקשה להארכתה). מכאן כי לא ניתן להימנע מהרושם שהעותר נרדם על משמר זכויותיו ולמעשה זנח בקשתו בתקופה שבין החלטת ועדת הערר לבין פנייתו לוועדה רושם זה נובע בין היתר מהעובדה שבמועד פנייתו זה, העותר לא היה מודע כלל שחודש קודם לכן חודש פרסום ההגבלות בחלקה למשך שנה נוספת.

ניתן ביום 3.11.11