בית הדין : תוספת הכוננות ואחזקת הרכב של עובד הרשות אינה חורגת מהוראות חוק יסודות התקציב

סע(נצרת) 1315/05 אחמד סעיד נ' מועצה מקומית דבוריה

בין התובע לנתבעת נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד ולפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ וכן סוכם כי החל מחתימת ההסכם יוסדרו זכויותיו של התובע בינהם תוספת כוננות ואחזקת רכב. התובע טען בתביעתו שהנתבעת, על אף התחייבותה, לא שילמה לו תוספת כוננות בשיעור 20% כפי שסוכם בהסכם וכן רכיב אחזקת הרכב שולם באופן חלקי. הנתבעת מצידה כי התובע אינו זכאי לתוספות ו/או לגמולים ו/או לסכומים הנטענים על ידו וכי הם הוענקו לו שלא כדין וללא זכות ונוגדים לכאורה את הוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי: סעיף 29 א' לחוק יסודות התקציב מסמיך את שר האוצר לערוך בדיקה בדבר חשד לקיומו של הסכם בטל או הסכם הנוגד את סעיף 29 (א) וסעיף 29 (ב) מסמיך את שר האוצר להודיע על בטלות ההסכם לפי סעיף 29 (ב) ועל חובתו של הגוף המתוקצב להפסיק את ההטבות החריגות.

בהתאם לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן:"חוקת העבודה") תפקיד של מנהל מחלקת תברואה מחייב בין השאר להיות כונן (מחוץ לשעות העבודה הרגילות) ויש לתגמל אותו בתוספת כוננת כפי שנקבעה בחוקת העבודה. על פי חוקת העבודה, עובדים הנדרשים לשהות בביתם לצרכי העבודה, אחרי שעות העבודה, יקבלו תשלום עבור כוננות לפי שעות (עד 5 שעות ושליש -100% שכר על כל שעה ובאופן חלקי לאחר מכן). הנתבעת לא הוכיחה כי תוספת של 20% חורגת מהתשלום בהתאם לחוקת העבודה לפי שעות הכוננות בפועל, וממילא לא נדרש לצורך תשלומה, אישור של הממונה על השכר.באשר לרכיב אחזקת הרכב בהתאם לעמדת המדינה, תשלום של הטבה זו היא פררוגטיבה של ראש הרשות, ובמידה והיא משולמת היא צריכה להיות עד לתקרות המקובלות לפי פרק 4.4.6 לאוגדן תנאי שירות. אם מדובר ברכיב הנתון לשיקול דעתו של ראש הרשות, אין כל פגם בכך שראש המועצה הסכים להעניקו בהמסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין. טענת אי חוקיות בעניין זה היא לכל הפחות תמוהה.

ניתן ביום 25.5.11