הועדה המקומית לתכנון ובנייה רשאית במקרים חריגים להורות על ניתוק החשמל והמים מנכס הסוטה מהיתר

עניינו של ערר זה בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה לנתק בניינים הבנויים במקרקעין מחשמל ומים. הועדה המקומית טענה בהחלטתה כי המבקשים עשו דין לעצמם ומשכנים במבנה שנעשו בו עבירות בניה ובסטייה מהיתרי הבניה מאות עובדים זרים, בתנאים לא אנושיים באופן המסכן את בריאותם ואף חייהם.

ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי: "סעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה מאפשר לוועדה המקומית להורות לחברת החשמל למנוע או להפסיק מתן חשמל לנכס מקום בו ראתה כי בנייתה של יחידת דיור, מסחר שירותים או תעשייה היותה סטייה מהיתר.  הווה אומר, התנאי להפעלת הסמכות הינו סטיה מהיתר. לאחר מכן ניתן לרשות שיקול דעת בנוגע להפעלת הסמכות. הסעיף מעניק כוח לרשות להורות על ניתוק תשתיות חיוניות כגון מים, חשמל וטלפון. זוהי תוצאה קשה. בדרך כלל מוטב שצעד קיצוני כזה ייעשה לאחר הכרעה שיפוטית. בשל כך גם המדינה מסכימה שיש להפעיל את הסעיף רק במקרים חריגים יוצאי דופן וקיצוניים..... אין לעשות שימוש יתר בסעיף. בענייננו המדובר במבנה שנבנה כמבנה שוק, ובו תאים אשר מיועדים במקור לממכר/אחסנה, המשמשים בפועל לשיכונם של עובדים זרים בתנאים שאינם מתאימים לשיכון נפש חיה כלל, אולם רב המרחק בינם לבין הקריטריונים הקבועים בחוק התכנון והבניה על תקנותיו לשימוש כזה, ומובן כי סותרות את המצב התכנוני החל במקרקעין.

התכניות החלות במקרקעין מאפשרות אמנם מגורים אולם ראשית יש להתאים מבנה למגורים ושנית, ובעיקר - אף תכנית בת תוקף אינה מאפשרת מגורים בצפיפות המתוארת.

עולה מן הדברים כי עסקינן בסטיות בניה ושימוש חמורות ביותר, אשר מסכלות את אחת ממטרות הבסיס של דיני התכנון והבניה - הבטחת האנטרס הציבורי בבניה ושימוש מסודרת ומאורגנת המתאימה לתכלית השימוש המבוקש תוך הבטחת תנאים סביבתיים נאותים, לא כל שכן את מטרת העל העומדת בבסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לפיו כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. עסקינן במקרה מובהק בו חובתה של הרשות לעשות מעשה ומשכך אין  מנוס אלא לדחות הערר.