בית הדין: הוראה בהסכם קיבוצי תגבור על הוראה סותרת בחוזה עבודה אישי

עע 355/09 מונל כץ נ' עיריית ירושלים

במסגרת הסכם שנחתם ביום בין ועד עובדי התברואה לבין הנהלת העירייה הוסכם על תוספת שכר בגין המסלול הכפול לפועלי איסוף האשפה, למשגיחים ולמפקחים על פי חוזהו האישי של המערער, משעה שמונה לתפקיד "סגן למנהל וכספים במחלקת תברואה", הוא היה זכאי לתוספת המסלול הכפול,  ואכן גם קיבל אותה אולם הסכם קיבוצי מאוחר יותר שנחתם בין העירייה לבין הסתדרות העובדים, ארגון העובדים בעירית ירושלים וועד עובדי התברואה נקבע כי " התשלום בגין מסלול כפול למנהלים ופקידים, עובדי משרד, באגף התברואה מבוטלת". לטענת המערער הוא זכאי לתוספת השכר וביטולו נעשה שלא כדין.

בית הדין דחה את הערעור וקבע כי: תכלית מתן תוספת המסלול הכפול הייתה לתגמל עובדי כפיים בגין מאמץ נוסף שישנו בימי ערב חג. לכאורה  תכלית זו מתקיימת אף ביחס למערער, אשר נדרש לתוספת מאמץ בימי המסלול הכפול. ברם תוספת זו יוחדה לעובדי כפיים, אשר המערער אינו נמנה עליהם. עובדי ניהול באגף התברואה הוחרגו  מקבלת תוספת זו. המערער נמנה על עובדים אלה,ולכן אינו זכאי לתוספת זו.

 סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, התשיז-1957 קובע כי "הוראה בחוזה-עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה - ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה; היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה, אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי". בענייננו נראה שסעיף 12 בהסכם הקיבוצי מונע במפורש תחולת המסלול הכפול על המערער, כמי שנמנה על "מנהלים פקידים ועובדי משרד",  ולכן מכוחו מתבטלת הזכות לתשלום התוספת, ככל שמקורה בחוזה האישי של המערער.

ניתן ביום 12.7.11