בית המשפט העליון: בסמכות מוסד לבוררות באיגוד ספורט לדון בתביעות נזיקיות

רעא 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל

במהלך משחק כדורסל בעונת 1999-2000, נפצע המבקש, שחקן כדורסל מקצועי אשר שיחק בשורות הפועל י-ם, במפרק הירך ונגרמה לו, לטענתו, נכות לצמיתות בשיעור 30%. בעקבות זאת הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים, איגוד הכדורסל בישראל, הרשות לביקורת תקציבים שליד איגוד הכדורסל, הפועל ירושלים-העמותה לקידום הכדורסל בירושלים ומרכז הפועל-התאגדות לתרבות גופנית, בה הוא טוען שהמשיבים לא ביטחו אותו, בניגוד להוראות חוק הספורט, ובעילות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות הוא תובע סך של 1.7 מיליון ₪ בגין פציעתו ופרישתו ממשחק הכדורסל.

המשיבים טענו כי יש להעביר את הדיון בתביעה למוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל (להלן: "המוסד לבוררות"). ביהמ"ש השלום קיבל את טענת המשיבים, הורה על עיכוב הליכים ועל העברת הסכסוך למוסד לבוררות, בקבעו כי בסמכות המוסד לבוררות לדון בעילות הנזיקיות והחוזיות שבתביעה, תוך שהוא דוחה את טענת המבקש לפיה המוסד לבוררות נעדר סמכות לדון בתביעה נזיקית.

ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המבקש וקבע כי סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט פורשה בפסיקה על דרך ההרחבה, וכי שלשון התקנון במקרה דנן אינה מגבילה את היקף סמכותו של המוסד לבוררות להכריע בסכסוך בעילה חוזית בלבד, אלא מדברת על סכסוכים שמקורם ביחסיהם החוזיים של הצדדים, דהיינו היחסים המקצועיים הנובעים מן ההסכם שנכרת בין השחקן לקבוצה. משכך, אין מקום להבחנה שביקש המבקש לעשות בין תביעה שעילתה חוזית ובין תביעה שעילתה נזיקית. כמו כן נקבע כי הבחנה שהעלה המבקש אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק הספורט ועם כוונת הצדדים להסכם השחקנים ליישב את המחלוקות שביניהם במוסד לבוררות.  

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור בה הוא טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת נתן להוראות התקנון פרשנות כה מרחיבה לפיה למוסד לבוררות סמכות לדון בכל דבר ועניין הנובע מיחסי הצדדים לרבות הפרת הוראה מהוראות חוק הספורט ותביעה נזיקית.

בית המשפט העליון דחה את הערעור. במקרה של הגשת תובענה בעניין אשר נכרת לגביו הסכם בוררות, חוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים ולהעביר את בירורה למסגרת של בוררות. התנאים לעניין זה מתקיימים בענייננו. יתרה מכך, הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן, לרבות מחלוקות במישור הנזיקי, תתבררנה במסגרת הליך הבוררות. גישה של הפרדה מלאכותית בין עילות שבנזיקין לבין עילות חוזיות הכרוכות באותו עניין, הינה בחינת "פיצול שערות". מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שהבוררות שלפנינו איננה בוררות "רגילה" מכוחו של הסכם בוררות, כי אם בוררות סטטוטורית המעוגנת בחוק ושסמכותו מוקנה לו ע"י המחוקק.

ליבת התביעה היא עילה חוזית לפיה המשיבים נמנעו שלא כדין מלערוך פוליסת ביטוח למבקש. הנה כי כן, עניינה של התביעה לא נוגע ממש בנזקי הגוף כשלעצמם, והמשיבים אף הסכימו כי למוסד לבוררות אין הסמכות לדון בתביעה נזיקית "טהורה". מעבר לכך, קבע ביהמ"ש העליון כי "סמכותו של המוסד לבוררות משתרעת על כל סכסוך הנובע מן היחסים החוזיים שבין הצדדים, לרבות סכסוך נזיקי (ובלבד שאין עניינו בנזקי גוף)".

אף הוספת סע' 2(ט) לתקנון (לאחר הגשת הבקשה) הקובע כי "המוסד לבוררות לא ידון בתביעות לנזקי גוף" - אינו מחליש מסקנה זו אלא מחזק אותה מאחר ומכלל הלאו שומעים את ההן - המוסד לבוררות לא ידון בנזקי גוף בלבד, אך הוא אינו מנוע מלדון בתביעות נזיקיות אחרות, ובפרט אלו שיש להם קשר אדוק לעילה החוזית. ביהמ"ש הטיל על המבקש תשלום הוצאות המשיבים ושכ"ט ב"כ בסך של 20,000 ₪.

[החלטה מיום 4.10.09]