בית הדין לעבודה ביטל את החלטת ראש עיריית ירושלים לפטר את היועץ המשפטי לעירייה

עב (י-ם) 2149/06 עו"ד יוסף חביליו וחבר המועצה ניר ברקת נ' אורי לופוליאנסקי ועיריית ירושלים

בבשא (י-ם) 1854/06 עו"ד יוסף חביליו וחבר המועצה ניר ברקת נגד אורי לופוליאנסקי, קיבל ביה"ד לעבודה את בקשת הסעד הזמני שהוגשה ע"י משרד ויינברגר ברטנטל ושות' והורה על השארת היועץ המשפטי בתפקידו.

הרקע לדברים: התובע שימש כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים בין השנים 2001 - 2006. בשנת 2005 תם חוזה העבודה הרשמי. במהלך שנים אלו נתגלעו מספר מחלוקות בין היועץ לראש העיר (ביו היתר בפרשת "עטרת חן" ו"עמותת שובו"). בחודש מרץ 2006 פנה ראש העיר אל הוועדה המייעצת לבדיקת האפשרות לסיים את העסקתו של היועץ. נימוקי ראש העיר היו: תקופת ההעסקה הסתיימה, יחסי עבודה לקויים עם ראש העיר, חריגות מנהלי עבודה וסירוב לייצג את העירייה בתביעות. הוועדה המליצה להשאיר את היועץ בתפקידו. בתאריך 1.4.06 כונסה מועצת העיר לדון בפיטוריו של היועץ. המועצה החליטה להעביר את היועץ מתפקידו בכפוף להחלטת ביהמ"ש בעניין.

ביה"ד לעבודה קיבל את הבקשה לסעד זמני והורה על השארת היועץ בתפקידו. ביה"ד נימק את החלטתו בהעדר תשתית ראייתית מצד ראש העיר בכל הנוגע לתפקודו של היועץ. בית הדין הצביע על ראש העיר כגורם לנתק בינו לבין היועץ המשפטי. נימוק נוסף הוא התעלמות המועצה מהחלטת הוועדה. סיכם בית הדין וקבע כי הפסקת עבודתו של היועץ איננה מותנה בתום החוזה וכי עליה לבוא לסיומה בשל נימוקים עניינים בלבד.

בהליך העיקרי (עב (י-ם) 2149/06 עו"ד יוסף חביליו וחבר המועצה ניר ברקת נ' אורי לופוליאנסקי ועיריית ירושלים) קיבל ביה"ד את עמדת התובעים והורה על השארת היועץ בתפקידו. הוראות "נוהל להפסקת עבודתו של יועץ משפטי לרשות מקומית" נועדו להגן על פיטורים שרירותיים הנובעים משיקולים בלתי עניינים של יועץ משפטי ברשות מקומית. פיטורי היועץ נעשו תוך התעלמות מהנוהל, שכן לא ניתן משקל כלשהו להחלטת הוועדה המייעצת לעניין סיום העסקת יועצים משפטיים. משכך, נפלו פגמים משמעותיים בהליך פיטורי התובע, ויש לבטלם.

[החלטה מיום 25.8.08]